ככלל שתלים אינם תחליף לשיניים בלתי מטופלות. שן מטופלת עדיפה במקרים רבים על שתל.
כאשר מסיבות רפואיות נאלץ רופא השיניים להרים ידיים ולוותר על שן או שיניים, פתרון אפשרי הוא שיקום האזור חסר השיניים באמצעות שתלים, גשרים או תותבות נשלפות, בצד פתרונות אחרים.
בדיקה ותוכנית טיפול: לפני השיקום בשתלים יש להיבדק ע"י רופא השיניים המשקם על מנת להגיע לאבחנה ולברר את מצבו הבריאותי של המטופל. לעיתים קרובות נחוץ גם צילום C.T של האזורים מחוסרי השיניים המיועדים לקלוט שתלים. על סמך הבדיקה וממצאיה מכין הרופא המשקם תוכניות טיפול אלטרנטיביות שאחת מהן (אם זה מעשי) יכולה להתבסס על שתלים. לא כל מקרה מתאים לשתלים.
הסכמה מדעת: לאחר קבלת כל המידע הרפואי הדרוש למטופל כדי שיחליט האם להסכים לטיפול, במידה וישנה הסכמה מדעת לביצוע שתלים כהכנה לשיקום מסוים מבצע הרופא את השתלים.
השתלים: שתל דנטאלי הינו תחליף מלאכותי לשורש השן, צורתו ברוב המקרים היא כצורת בורג והוא עשוי מתכת. התקנת השתל הדנטאלי כרוכה בניתוח ובהרדמה מקומית. ההחלמה תלויה במצבו הבריאותי של המטופל. עישון מפחית את סיכויי קליטת השתלים
תוך שבוע ימים מוסרים התפרים מהפה ותוך שבועיים ישנו ריפוי ראשוני של המקום המנותח. חשיפת השתלים נעשית בהרדמה מקומית לאחר מספר חודשים. ישנם מיקרים בהם ניתן להעמיס את השתלים קודם.
השיקום: כמו כל שיקום- מתבצע בשלבים. רמת הדיוק הנדרשת גבוהה בהרבה מזו של שיקום מעל שיניים טבעיות. על ראש השתל, שבמרכזו קיימת הברגה פנימית יוברג מבנה, שעליו יורכב הכתר- שיחליף את כותרת השן.
משך הזמן: התהליך כולו יכול לארוך כחצי שנה עד שבפה יהיו שיניים (בשלב הביניים נהוג להכניס תותבות זמניות או גשרים זמניים).
הסיכונים: כוללים את הסיכונים הכירורגיים הרגילים של ניתוחים בפה כגון זיהום, שטפי דם, נימול באזור הניתוח. הצלחה של השתלים מותנות לא רק בבחירה נכונה של המקרה ובביצוע נאות, אלא גם בתכנון נבון של הכוחות מועמסים על השתלים.